נפח האכסון הולך ואוזל

עונת המעברים בפתח.
מעברי דירה, החופש באופק, ואפילו מעברי עונות, למי שעוד חיכתה עם בגדי מהחורף כלקח משנים קודמות..

ובכלל.
מי לא מכירה את התחושה הזאת שהמקום הולך ומצטמצם?
בג'ימייל, בסלולרי, בארונות הבגדים, בבלאגן שהבית יכול לשאת, בעומס המשימות על המח וגם על הנפש.

והאמת?
שטוב שכך.
נפח האחסון המוגבל בכל אחד מהמקומות האלה מאפשר לנו ובעצם גם מחייב אותנו לסנן מדי פעם.
החיים זורמים להם איכשהו למרות ההתראה המהבהבת, עד שפתאום אנחנו חייבים להוריד אפליקציה חשובה,
או צריכים להכניס ללו"ז העמוס משהו שחשוב לבריאות או לילד, לראות קצת סדר בבית בעיניים או להכיל מורכבות חדשה בחיים.

ופתאום אנחנו מגלים שכבר זמן שאנחנו ממלאים את עצמנו לדעת בלי לשים לב בכלל בכל מיני דברים מיותרים.

ואז, כשאין ברירה, ואנחנו מנסים למצוא לאן להכניס את הדבר-הבאמת חשוב,
פתאום אפשר לשים לב כמה הפלאפון שלנו מלא בפרסומים פגי תוקף או סרטונים לא רלונטיים, כמה ספרים בספריה שלנו לא נפתחו וכנראה גם לא יפתחו על ידינו בשנים הקרובות.
כמה בגדים-משחקים- חפצים הבית שלנו מלא,
כמה אחוז מהזמן שלנו נשאב למקומות הרבה פחות חשובים משהיינו רוצים.
כמה ממשאבי הנפש שלנו מופנים לפעמים לכתבה חולפת ולא לילד שלנו שזקוק לזה.


בפעם הבאה שתראי בפלאפון, או במקום אחר בחיים שלך שנפח האיחסון הולך ואוזל,
קודם כל תשמחי. תשמחי שהקיבולת שלנו מוגבלת, ומאפשרת לנו לסנן ולבדוק  את האיחסון מחדש מדי פעם,
ודבר שני קחי את ההזדמנות לפנות לעצמך עוד כמה קילו-בייתים מיותרים, ולהכין מקום לדברים נכונים ומדוייקים יותר בשבילך.